החלטה בתיק בש"פ 12011/04

           בפניי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.        המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של אינוס במשפחה (מקרים רבים), מעשי סדום במשפחה (מקרים רבים), מעשים מגונים במשפחה, הדחה בחקירה ואיומים. על פי כתב האישום, החל המשיב לבצע מעשים מגונים בבתו המאומצת (להלן: המתלוננת), לרבות נגיעות בשדיה ובאיבר מינה, סמוך לאחר אימוצה והיא אז כבת שש שנים. עוד נטען בכתב האישום כי במשך שתיים עשרה שנים, מאז היותה כבת שבע ועד סמוך לפני הגשת כתב האישום, נהג המשיב לאנוס את המתלוננת ולבצע בה מעשי סדום. בתגובה להתנגדותה ולבכייה של המתלוננת, כך נטען, נהג המשיב לסתור לה ואף לחנוק אותה כדי שלא תצעק, וכן נהג לאיים עליה כי אם תספר על מעשיו "הוא לא יודע מה יעשה לה". המתלוננת שפחדה מהמשיב לא סיפרה לאיש על המעשים האמורים, עד סמוך לפני המועד שנקבע לחתונתה.

2.        עם הגשת כתב האישום, ביום 8.4.2004, עתרה המבקשת למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, וביום 29.4.04 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ה' ח'טיב) לבקשה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. בית המשפט היפנה בהקשר זה אל הודעותיה של המתלוננת, הנתמכות בהודעות סבתה אחיה ואמה. עוד קבע בית המשפט כי טענת המשיב לפיה המתלוננת בדתה את הסיפור מליבה, על מנת לתרץ בפני ארוסה את העובדה שאינה בתולה, אינה סבירה, לכאורה, ומכל מקום אין בה בשלב זה כדי לכרסם בחומר הראיות הקיים נגד המשיב. בית המשפט הוסיף וקבע כי מעשי האינוס ומעשי הסדום המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו, וכי מעשי הדחה בחקירה והאיומים המיוחסים לו מקימים עילת מעצר נוספת של חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה (החלטת כבוד השופטת ביניש מיום 18.5.04), ובקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב ביום 6.12.04 נמחקה על ידו בהמלצת בית המשפט המחוזי.

4.        עתה, לקראת חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, ומשמשפטו של המשיב טרם הסתיים, עותרת המבקשת להארכת מעצרו, כאמור. מן הבקשה ומטענות באת כוח המבקשת בדיון עולה כי עד כה התקיימו בתיק שמונה ישיבות של הוכחות. בשש מתוכן נשמעה עדות המתלוננת ובשתי הישיבות הנוספות העידה סבתה. בחודשים ינואר ופברואר 2005, קבועות עוד שלוש ישיבות ובהן צפויים להעיד שבעה עדי תביעה נוספים, ביניהם אחי המתלוננת ואמה. לטענת המבקשת, שמיעת ההוכחות בתיק נדחתה ערב פגרת הקיץ ביולי 2004 למשך חודשים ארוכים על פי בקשת ההגנה, שאף הודיעה באותה עת כי תסכים לבקשה להארכת מעצר, אם תוגש. אולם כעת חזרה בה והסכימה להארכת מעצר בת שלושים ימים בלבד. פרק זמן זה, כך מעריכה המבקשת, לא יספיק לצורך סיום המשפט. על כן, היא עותרת לתקופת הארכה בת תשעים ימים, בהדגישה את מסוכנותו הרבה של המשיב ואת החשש הנשקף ממנו לשיבוש מהלכי המשפט. המבקשת מוסיפה וטוענת כי העונש הצפוי למשיב אף מקים חשש להימלטותו מאימת הדין.

           המשיב, מצדו, מדגיש כי התמשכות ההליכים בעניינו אינה ראויה, ועוד הוא טוען כי ישיבות ההוכחות שמתנהלות בעניינו הינן קצרות יחסית, ונמשכות בדרך כלל כשעתיים בלבד. עוד מעלה המשיב טענות שונות לעניין חומר הראיות לכאורה.

5.        סעיף 61 לחוק המעצרים קובע כלל לפיו נאשם שהיה עצור משך תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר ממעצרו. אולם, בסעיף 62 לחוק אפשר המחוקק לשופט בית משפט זה להורות על הארכת מעצרו של נאשם מעבר לאותה תקופה, ובכך הכיר כי ייתכנו מקרים חריגים שבהם למרות התמשכות ההליכים במשפט, מכלול השיקולים הצריכים לעניין מצדיק את הותרת הנאשם במעצר. לעיתים הדבר נובע מכך שהמשפט הינו מורכב ולצורך ניהולו נדרש פרק זמן ארוך יותר מזה אותו קצב המחוקק, ולעיתים מכריעים את הכף בעניין זה חששות הנשקפים מן הנאשם עצמו, המצדיקים את המשך שהייתו במעצר, על אף חזקת החפות העומדת לו. כזהו המקרה שבפניי. למשיב מיוחסים מעשי זוועה אותם ביצע, על פי הנטען, לאורך שנים בבתו המאומצת מאז היותה בת שש. אין צורך להכביר מילים על המסוכנות הנשקפת מן המשיב נוכח המעשים המיוחסים לו, וכן על החשש הממשי המתקיים לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים. חשש זה, שהינו מובנה בעבירות מין ואלימות המבוצעות בתוך המשפחה (ראו: בש"פ 5867/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1441/01 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' (לא פורסם)), מקבל משנה תוקף בעניינו של המשיב, נוכח מעשי האיומים המיוחסים לו בכתב האישום. עוצמת מסוכנותו של המשיב והחשש כי יפעל לשיבוש מהלכי משפט מצדיקים, אפוא, את המשך מעצרו אף מעבר לתשעה חודשים. יחד עם זאת, נראה כי ראוי שבית המשפט המחוזי יקבע מועדי דיון נוספים במהלך תקופת ההארכה, על מנת לקדם את שמיעת המשפט באופן הולם. טענות המשיב שעניינן דיות הראיות לכאורה נגדו, כבר נידונו ונדחו במסגרת ההחלטות בעניין מעצרו, ומכל מקום אין מקומן בהליך של בקשה להארכת מעצר.

           סוף דבר, הבקשה מתקבלת, ומעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 8.1.2005, או עד למתן פסק-דין בת"פ 1029/04 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ח טבת תשס"ה (09.01.05).

                                                                                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: